פורום הקהילה

מי שפה ומנסה לגדול – אני רואה אתכם. ממש. זה לא פשוט ולא מובן מאליו, ואתם עושים את זה

כל אחת מאיתנו נמצאת בנקודה אחרת בדרך. אל תשווי את ההתחלה שלך לאמצע של מישהי אחרת

איך לומדים לבקש עזרה בלי להרגיש חלשים? אני תמיד מנסה להסתדר לבד, ואני יודע שזה לא בריא

כבר חודש שאני אומר תודה על דברים קטנים ביומיום. הלך הרוח שלי השתנה לגמרי

האם יש דרך להפסיק לדאוג ממה שאנשים חושבים? ניסיתי כל מיני דברים אבל זה עדיין לוקח לי אנרגיה

למי שמרגישה לבד עם הדברים הכבדים שהיא נושאת – את לא לבד. יש כאן אנשים שמבינים

האם מישהו מצא דרך לחבר בין מה שחשוב לו לבין מה שהוא עושה ביומיום? זה פער שמרגיש לי גדול מאוד

ישבתי אתמול עם עצמי ושאלתי: מה הדבר שאני הכי מפחד ממנו? התשובה הפתיעה אותי. לא כישלון, לא בדידות — אלא לראות את עצמי כמו שאני באמת. ללא מסכות, ללא הצדקות. ממש כמו שאני. ואז שאלתי את עצמי שאלה שנייה: מה יקרה אם אני אראה? וגיליתי שהתשובה הייתה — כלום. הדמיון תמיד יותר מפחיד מהמציאות

ישבתי אתמול עם עצמי ושאלתי: מה הדבר שאני הכי מפחדת ממנו? התשובה הפתיעה אותי. לא כישלון, לא בדידות — אלא לראות את עצמי כמו שאני באמת. ללא מסכות, ללא הצדקות. ממש כמו שאני. ואז שאלתי את עצמי שאלה שנייה: מה יקרה אם אני אראה? וגיליתי שהתשובה הייתה — כלום. הדמיון תמיד יותר מפחיד מהמציאות

איך אתם מתמודדים עם מצבים שבהם אתם בטוחים שאתם צודקים, אבל אף אחד מסביב לא רואה את זה?

השבוע עשיתי משהו שפחדתי ממנו שנים – שיחה כנה עם ההורים שלי. לא הלך מושלם, אבל הלך

ניסיתי הפעם להקשיב לאמא שלי בלי להפסיק אותה. פשוט הקשבתי. היא הייתה כל כך מופתעת

אחרי שנים של לחימה בעצמי, הגעתי להבנה שעזרה לי מאוד: הרגשות הקשים שלי לא באים להרוס אותי. הם באים לספר לי משהו. הכעס אומר שנפגעתי. החרדה אומרת שיש משהו שחשוב לי. העצב אומר שאיבדתי משהו שאהבתי. כשהפסקתי לנסות לכבות אותם והתחלתי לשמוע אותם — הם הפסיקו לצעוק כל כך חזק

הבנתי שהאשמת עצמי לא עוזרת לי להשתפר – היא רק משתקת אותי. שינוי אמיתי מגיע מסקרנות, לא מעונש

אני לא המחשבות שלי. אני זה שמתבונן בהן. ההבנה הזו שינתה לי את כל הגישה לרגשות קשים

הבנתי שהאשמת עצמי לא עוזרת לי להשתפר – היא רק משתקת אותי. שינוי אמיתי מגיע מסקרנות, לא מעונש

יש ימים שאני קמה בבוקר ולא מרגישה שום מוטיבציה. לא כיף, לא השראה, שום דבר. ובכל זאת אני עושה דבר קטן אחד שיכול לעזור לי. לפעמים זה רק לשתות כוס מים בשקט. לפעמים לכתוב שורה אחת. לא בגלל שאני מרגישה טוב — אלא כי הרגלים לא מחכים למוטיבציה. והמוטיבציה לרוב מגיעה אחרי הפעולה, לא לפניה. זה לא קל, אבל זה עובד

יש ימים שאני קם בבוקר ולא מרגיש שום מוטיבציה. לא כיף, לא השראה, שום דבר. ובכל זאת אני עושה דבר קטן אחד שיכול לעזור לי. לפעמים זה רק לשתות כוס מים בשקט. לפעמים לכתוב שורה אחת. לא בגלל שאני מרגיש טוב — אלא כי הרגלים לא מחכים למוטיבציה. והמוטיבציה לרוב מגיעה אחרי הפעולה, לא לפניה. זה לא קל, אבל זה עובד

החלטתי לקום חצי שעה מוקדם יותר ולהתחיל את הבוקר בשקט, בלי מסך. אחרי שבוע, אני מרגיש הבדל אמיתי

אני רוצה לספר על תהליך שעברתי בחצי שנה האחרונה. התחלתי לבדוק כל פעם שאני מגיבה בחוזקה — מה בעצם קורה לי? גיליתי שרוב הפעמים שאני מגיבה מתגוננת, זה לא בגלל מה שקורה עכשיו. זה בגלל פצע ישן שנוגעים בו. ברגע שהבנתי את זה, הצלחתי להפריד בין העבר לבין ההווה. זה לא קל. זה עדיין עבודה. אבל עכשיו אני לפחות יודעת מה קורה לי, וזה שינה הכל